על הורות, גבולות וילדים מאושרים 

הנה שתי שאלות מדירות שינה עבור הורים רבים:

האם אני הורה טוב?

האם הילד/ה שלי מרגיש/ה אהוב/ה?

אומרים שעם לידת הילד הראשון נולדים להורים גם החרדה ורגשות האשם. היצורים הקטנים וחסרי האונים שמצטרפים לחיינו הולכים ומשתלטים עליהם. כשהם בוכים אנחנו הופכים בעצמנו חסרי אונים, ומוכנים לעשות כל מיני פעולות מוזרות רק כדי להפסיק את בכיים. כשהם מחייכים או צוחקים אנחנו הופכים להיות המאושרים באדם.

הדאגה לאושרם ושלמותם של ילדינו, היא תכונה אבולוציונית לשמירה על חייהם בתקופה שבה הם תלויים בנו לקיומם. וכך הם הופכים לדבר החשוב ביותר בעולם עבורנו ואנו מוכנים לעשות בשבילם כל דבר, ובלבד שיהיו מאושרים. וכשילדינו מאושרים אנו מרגישים שאנחנו הורים טובים עבורם, ומרגישים שהגשמנו את יעודנו ואת הציפיות שלנו ושל הסביבה מעצמינו.

אז איך מגדלים ילדים מאושרים?

מגע, חום, חיבוק ואהבה, כמו גם זמן איכות פרטי וחיזוקים, הם כמובן צורך קיומי בסיסי לכל ילד, אבל זה לא מספיק. הורים רבים נוטים לבלבל בין הרצונות והדרישות שהילדים מבטאים, לבין מה שנכון וטוב עבורם. הם מפרשים כל בקשה של ילדיהם כמשימה שיש למלא מייד, על מנת לשמר את אושרם של ילדיהם ואת היותם בעיני עצמם הורים טובים, ובכך נכנסים למעגל מתסכל של דרישה-ריצוי-כעס-תסכול, בינם לבין ילדיהם. כי כשהדרישה אינה מיועדת למלא צורך אמיתי, הריצוי שלה לעולם לא מביא סיפוק ואושר, אלא דרישה נוספת ותסכול מתגבר. מתישהו הם מגלים שהתקשורת בבית הפכה לבלתי נעימה, רווית כעסים, צעקות ובכי והם מרגישים אבודים, כי הרי אי אפשר לקיים חיים מסודרים ובית מתפקד, רק בהתאם לרצונם של הילדים.

הורים רבים שואלים את עצמם: "אני עושה הכל כדי שהילדים שלי יהיו מאושרים, אז איך זה שאני מוצא/ת את עצמי כל הזמן צועק/ת ומעניש/ה אותם? ולמה הם לא נראים מאושרים למרות כל מה שאני עושה בשבילם?"

אחת הסיבות למצבים כאלה היא אותו בלבול בין מה שהילדים רוצים ומבקשים, לבין מה שנכון עבורם. הורים רבים שוכחים לפעמים בתוך כל המאבק המתיש הזה, שילדיהם הקטנים נולדו לתוך עולם מורכב, מבלבל ולא מובן, והם תלויים בהם לחלוטין, שילמדו אותם את חוקי העולם והדרך לפעול בו. הילדים צריכים הורים חזקים שיהיו להם מורים ומתווכים ביניהם לעולם, ולא "פיות טובות".

בתחום החינוך והיחסים הבינאישיים, מדברים הרבה על המושג "גבולות". עבור אנשים רבים המושג "גבול" מתקשר למשהו מגביל, נוקשה ושלילי, אך חישבו רגע מהו חלקם של הגבולות שסביבנו ביצירת תחושת ביטחון, מוגנות ויציבות. קשה לחיות בעולם פרוץ ונטול כללים. למעשה, משחר האנושות האדם שואף להקים בית שיאפשר ביטחון ופרטיות לו ולמשפחתו. האם הייתם רוצים לשכן את ילדיכם בבית שקירותיו שקופים, חדירים ולא יציבים, שכל רוח מעיפה אותם וכל גשם חודר אליו?  

הגבולות שמגבילים אותנו הם גם אלו שמגינים עלינו ומעניקים לנו תחושת בטחון ושקט, כי בתוכם אנחנו נמצאים במקום "שלנו" שהוא מוכר וידוע, ושאליו החוץ לא יכול לפלוש ולאיים עלינו. ורק אחרי שנרגיש בטוחים, ונכיר את הגבולות והכללים שסביבנו, נוכל להתחיל בבדיקתם והרחבתם. זו הסיבה שהמונח הנכון הוא למעשה "הענקת" גבולות, כי כשקובעים גבולות וכללים זו פעולה שתורמת ומגינה על ילדינו, מספקת להם ביטחון ויציבות ומכינה אותם לחיים.

כשילד מקבל כל מה שהוא מבקש וכל הבית מתאים עצמו אליו ואל רצונותיו, מתבצע מבחינתו היפוך תפקידים מבלבל, מפחיד ומערער: ההורים שיודעים הכל ושעליהם הוא סומך שילמדו אותו כיצד פועל העולם, מחכים בחשש למוצא פיו, ובמקום להדריך אותו, מצפים ממנו שידריך אותם. מנקודת המבט של הילד זה מאד מאיים: ההורים לא מבינים את העולם שסביבו טוב יותר ממנו, אין להם כלים וידע כדי ללמד אותו ואי אפשר לסמוך עליהם. לא פלא שילדים בבתים כאלה הופכים תובעניים וחסרי שקט, והוריהם מאבדים את הסמכות ההורית שלהם ולא מצליחים לקיים התנהלות מסודרת ורגועה בבית.

אבל למה הם בודקים את הגבולות שלנו כל הזמן?

ילדים חוקרים את הגבולות שהצבנו להם, כדי ללמוד ולהתפתח. ברגע שהפנימו את משמעותו של הגבול, הם מתחילים להעמיק את הלמידה שלהם על ידי בחינתו – מה המשמעות שלו, עד כמה הוא יציב ועמיד, עד כמה הוא נחוץ להם ולנו. הם לא עושים זאת כדי לבחון אותנו ואת מידת הסבלנות שלנו, אלא כדי ללמוד ולהבין את העולם שאליו נולדו. לכן, התפקיד החשוב שלנו כהורים הוא להעניק לילדינו גבולות ברורים באופן עקבי, ולוודא שהגבולות חזקים ועמידים גם אל מול הבדיקות החוזרות  שלהם.

נכון, זה אינו תפקיד מהנה, להגיד לילדינו האהובים את המילה השנואה "לא" ולראות את פניהם המתוקות מתכרכמות ואת התסכול, הכעס והבכי. אבל חשוב לזכור תמיד שהילד/ה הקטן /נה שעומד/ת מולנו היא/הוא הבוגר/ת לעתיד, ושהתמודדות עם תסכול וכעס, עם אסור ומותר היא צורך הכרחי לגיבוש אדם בוגר, מוסרי, מתפקד ומצליח, בסביבה שלא תמיד תהיה מכילה, סובלנית ועוטפת כמונו.

תפקידנו כהורים הוא להכין את ילדינו להמשך חייהם. אנחנו משקיעים המון בחוגי העשרה, במורים פרטיים ועוד, כדי לתת להם כלים לעתיד, אבל הכלים החשובים ביותר שנוכל להעניק להם נמצאים בידינו: לאהוב אותם ללא תנאי, תוך הענקת חום ותמיכה, לצד גבולות ברורים ויציבים, וזוהי למעשה כל התורה על רגל אחת בגידול ילדים אהובים ומאושרים.

עם השנים, כשהילדים גדלים והתנאים משתנים, גם חלק מהגבולות יכולים להשתנות בהתאם, אבל על כך במאמר נפרד.